רכזת גילוי אש היא יחידה ממוחשבת שסביבה נבנה מערך גלאי העשן, הצופרים ומכשירי קצה נוספים במתחם מסוים כמו בניין, מרכז קניות או כל מקום אחר. הרכזת מעבדת את המידע המתקבל מאותם גלאים ומנהלת את מכשירי הקצה האחרים, כאשר באירועי חירום כמו שריפה בבניין, היחידה הזו מנהלת מערכות מגוונות ויכולה אפילו להציל חיי אדם.
המחשב המתוחכם הזה, פועל 24 שעות ביממה ומנטר את פעולתם של כל האביזרים אליהם הוא מחובר. הרגישות הגבוהה של רכזת גילוי אש והבדיקות השוטפות שהיא מבצעת, מאפשרת לה להגיב בצורה מתאימה בזמן התרעה או תקלה טכנית, על מנת להפעיל או להשבית מערכות, בהתאם לצורך, ולייצר סביבה בטוחה באופן מקסימלי.
כיצד פועלת רכזת לגילוי אש ומדוע היא חשובה כל כך?
רכזת גילוי אש היא ה"מוח" של גלאי העשן ובשל כך היא מוודאת את התקינות שלהם בקביעות. הבדיקות החוזרות ונשנות שמבצעת הרכזת לגלאים, ללחצנים, לצופרים ולאביזרים האחרים אליהם היא מחוברת, מאפשר לה להבחין בקלות במצבים שאינם תקינים ולא מאפיינים את מערכת ההגנה, למשל השבתה של גלאי עשן ספציפי מסיבות טכניות, או קיומו של אירוע שריפה שמפעיל את כל הגלאים בסביבה.
כיוון שמדובר במחשב משוכלל, התגובתיות של רכזת גילוי אש חשובה הן בהיבט המהירות והן בהיבט שקלול הנתונים ובחירת הפעולה המתאימה. כאשר הרכזת "מתשאלת" ובודקת את תקינות אביזרי הקצה ומזהה אות, היא מפעילה מיידית בדיקה שקובעת האם מדובר בתקלה של גלאי מסוים, בעיה טכנית אחרת או מצב חירום שמצריך ביצוע שורת פעולת אוטומטיות.
לגלאי העשן אין יכולת לפעול בצורה עצמאית ויעילה, כיוון שהם זקוקים לרכזת גילוי האש שתגרום להם לפעול מתוך קורלציה לאירוע הכולל המתרחש במתחם שבו הם מותקנים.
סוגים של רכזות לגילוי אש וההבדלים העיקריים ביניהם
בהתאם לגודל המבנה ומאפייניו, כך תיבחר רכזת גילוי האש שתעשה את העבודה האופטימלית, עבור מערך הגלאים. רכזות גילוי האש נחלקות למספר סוגים, כשלכל אחד מהם מאפיינים טכנולוגיים שונים ויתרונות אחרים, ביניהם:
- רכזת גילוי אש אזורית: נחשבת ליחידה בסיסית למדי, ש"מחלקת" את המבנה לכמה אזורי גילוי, כשלדוגמה קומה מסוימת של הבניין יכולה להיות אזור גילוי בפני עצמו. כל אזור כזה, מחובר לרכזת במעגל נפרד, ולכן כשיש התרעה ניתן יהיה להבין באמצעות הרכזת מאיזה אזור היא הגיעה, אבל לא את המידע באשר לגלאי הספציפי שהפעיל את ההתרעה.מסיבה זו, רכזת גילוי אש אזורית מתאימה בעיקר למבנים קטנים ולא מורכבים מדי, מה שאומר שגם אם ניתנת התרעה אזורית, אפשר יהיה לגלות בקלות יחסית את מקור האש.
- רכזת גילוי אש אנלוגית: לכל אחד מאביזרי הקצה יש את ה"כתובת" שלו, מה שאומר שרכזת הגילוי מסוגלת לזהות, בזמן התרעה, איזה גלאי הופעל. בנוסף, הניטור של הרכזת מאפשר לאבחן את סטטוס הגלאי, ולהתריע על צורך בפעולות תחזוקה, על מנת למנוע אזעקת שווא. רכזת זו מתאימה למבנים בינוניים וגדולים.
- רכזת גילוי אש המשלבת כריזת חירום: בעת התרעה, הרכזת מאפשרת כריזה של הודעות, שעשויות לסייע בניתוב אנשים ליציאה. החוק הישראלי מורה על התקנת רכזות מהסוג הזה במבנים מסוימים, כדי למנוע עומסים כשיש צורך במילוט בתוך זמן קצר.
- רכזת גילוי אש מסוג כיבוי אוטומטי: לאחר אימות המתקבל משני גלאים המתריעים על מצב חירום של שריפה, המערכת הזו מזהירה מראש ואפילו סופרת לאחור, עד לשחרור חומרי כיבוי. מטרת ההתקנה של רכזת מהסוג הזה, היא להגן על חללים ספציפיים בתוך המבנה, למשל חדרי מחשב, חדרים עם לוחות חשמל ועוד.
היחידות הללו הן למעשה "מנהלות האירוע" בזמן חירום, כאשר בשגרה הן מבצעות שלל פעולות שמאפשרות להן לתפקד בצורה מיטבית ולהתריע על סכנה, כמו גם להימנע מהתרעות שווא שעלולות להזיק בפני עצמן.
מהן הפעולות שמבצעת רכזת גילוי אש במצב חירום?
רכזות גילוי אש מבצעות פעולות שונות לאחר קבלת התרעה על קיומה של שריפה, בהתאם לדגם הרכזת ולהגדרות שלה.
רכזות מסוימות פועלות, למשל, להורדת מעליות בבניין ופתיחת הדלתות, מתוך מטרה לאפשר לאנשים שנמצאים במעלית לצאת החוצה ולא להישאר לכודים בתוכה. רכזות אחרות יכבו את מערכות מיזוג האוויר ויפעילו מפוחים, שייצרו נתיבי מילוט נקיים בזמן השריפה. רכזות מפעילות צופרים והבהובים להתרעה, במקביל לחיוג למוקדי חירום שיקבלו איתות להגיע למקום השריפה כדי לסייע.
אפיון מיטבי של המבנה, היקף האנשים ששוהים בו והצרכים שלו מבחינת מערכות גילוי האש, כמו גם הדרישות הרגולטוריות ורמת הסיכון הקיימת במבנה בזמן שריפה, יאפשר התאמה מדויקת של דגם רכזת גילוי האש ויעניק ביטחון מקסימלי.
